הם סתם מגזימים? עושים סדר בכותרות

נכתב על ידי בן כנס, ראש המכינה הירושלמית

בוגרים יקרים, בשבועות האחרונים השיח הציבורי בוער ומחאות רבות משתתפים מתקיימות ברחבי הארץ. לעיתים בתקופות כאלה אנו נוטים להתבצרות בעמדות זהותיות מחד או מתבלבלים ומעדיפים לברוח לאסקפיזם מאידך. בנוסף, קשה לעקוב אחרי כל הדיונים והמידע שנזרק עלינו חדשות לבקרים ולהבין את התמונה הגדולה. לכן מצאנו לנכון לייצר עבורכם מסמך שמרכז את עיקרי הדברים בניסיון לייצר מיפוי של המהלכים המתגבשים ומשמעויותיהם. את החלק הראשון והמרכזי על הרפורמה המשפטית, הכין יחד עם חברים מהפקולטה למשפטים, בוגר מחזור ז’ ומלווה מחזור יא’, אוהד ושלר. את הסיכום של שאר המהלכים וההצעות המתגבשות ניסיתי אני לרכז בקצרה.

זה קצת ארוך, אבל ביחס לכל המהלכים ניסיתי לתמצת ולמצות. אני מקווה שזה יעזור לעשות קצת סדר. בעיני חשוב להשקיע את הזמן לקרוא ולהבין. בסוף כתבתי לכם קצת על המשמעות הכוללת בראייה אישית שלי על התמונה הגדולה המצטיירת.

חברה אזרחית

מס על תרומות ממשלות זרות

ארגוני חברה אזרחית רבים מסתמכים על תרומות. חלק מתרומות אלו, בעיקר ארגוני זכויות אדם, מגיעות ממכרזים שמפרסמות ממשלות זרות שנותנות תמיכה לארגונים כאלו בכל העולם. מכיוןן שארגוני זכויות אדם בישראל פועלות רבות עם האוכלוסיה הפלסטינית, הם נתפסים כארגוני שמאל. קבלת כספים דרך מכרזים אלו היתה מטרה לקמפיינים של ארגונים כמו “אם תרצו” שמיתגו אותם כ”שתולים” ו”בוגדים”. מטרת הצעד אם כן היא להקשות על קבלת כספים לארגונים אלו בדרך זו ובכך להחלישם.

ביטול נבחרת הדירקטורים

כחלק ממוסדות המדינה, בנוסף למשרדי הממשלה, קיימים גם חברות ממשלתיות. חברה ממשלתית היא חברה בבעלות או בשליטת הממשלה, ומטרתה היא לקדם אינטרסים ציבוריים, כמו אספקת שירותים חיוניים או הגדלת הכנסות הממשלה. הרבה שנים היו חברות אלו כר פורה ליצירת ג’ובים למקורבים לנבחרי הציבור. לכן עלתה יוזמה בממשלה הקודמת ליצירת נבחרת דירקטורים מקצועית שמנותקת מנבחרי הציבור שתפקח על המינויים. עתה מבוטלת יוזמה זו.

צמצום זכות השביתה

הצעת חוק שיוזם ח”כ שמחה רוטמן להעביר את הסמכות להגבלת שביתות מבית הדין לעבודה לכנסת, להגביל משמעותית את העילות לסכסוכי עבודה ולאסור על ארגוני העובדים לגבות דמי חבר ממי שאינו מעוניין בכך. ההצעה תצמצם משמעותית את יכולת ארגוני העובדים לשבות ואת הכלי המרכזי שלהם לנהל משא ומתן מתוך עמדת כח שיוויונית מול מעסיקים ומול הממשלה. המוטיבציה להצעה מגיעה מתוך חשש להתרחבות של שביתות מחאה מול הרפורמה המשפטית

דת ומדינה

חיזוק מונופול הרבנות

ביטול רפורמת החמץ ששאפה למנוע את השחיתות המרובה כיום ע”י יצירת מוסדות פיקוח כשרות פרטיים תחת רגולציה של הרבנות, ביטול ההכרה המדינתית של גיורים (גם בחו”ל) שאינם נעשים ע”י הרבנות או מוסדות שמוכרים על ידה. הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים לתחומי חיים נוספים. בפועל מדובר בחיזוק סמכויות הרבנות בפיקוח וכפייה של  התנהלות במוסדות אזרחיים גם בביצור תחומים שהיו תחתיה עד כה וגם הרחבת סכויותיה לתחומים נוספים. בכך תשומר ותחוזק השליטה האורתודוקסית בנושאי דת ומדינה

חוק יסוד לימוד תורה

במסגרת הצעת החוק יוגדר לימוד התורה כערך יסוד במורשת העם היהודי וכי מדינת ישראל תראה במעמד לומדי התורה כמי ששירתו שירות משמעותי עבור מדינת ישראל והעם היהודי. הכוונה בחוק זה הוא הורדה מהפרק של גיוס החרדים, מתן פטור מלא לאברכים ומתן לגיטימציה חוקתית גבוהה למתן פריבילגיות ותקצוב לישיבות ומלגות לאברכים.

תיקון לחוק האפליה

ביטול האיסור על אירועים בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי, וביטול האיסור על אפליה במתן שירותים על רקע דתי. החוק יאפשר התנהלות מפלה כלפי נשים, להט”בים, מיעוטים וכו’ במרחב הציבורי כשכל התנהלות כזו תוכל להיות מוסברת על רקע דתי. מדובר בפגיעה משמעותית בערך השוויון וזכויות אדם.

ביטול סעיף הנכד בחוק השבות

מטרת התיקון הוא להקביל את הגדרת היהדות בחוק השבות המעניקה זכות אזרוח ומענקי הגירה, למי שהוא יהודי לפי ההלכה ולא, כפי שהיה עד עכשיו, לכל מי שהוא נכד ליהודי בין אם מאב או אם. במובן מסוים יש כאן מעבר מהגדרת יהדות לפי לאום להגדרה לפי דת. החוק ימנע מאנשים רבים שרואים בעצמם יהודים ובעלי זיקה למדינה לעלות לארץ. מצד שני תיקון החוק ימנע מאנשים רבים אחרים שאינם בעלי זיקה להגיע לכאן פשוט כדי לשפר את חייהם.

תקצוב החינוך החרדי

הצמדת תקצוב החינוך החרדי לממלכתי, תוך שימור האוטונומיה והיעדר הפיקוח לחינוך החרדי. מדובר בהעברה תקציבית אדירה לחינוך החרדי, תוך ויתור על הדרישה מהם ללימודי ליבה או מתן כלים להשתלבות בחברה ושוק התעסוקה.

מדיני-בטחוני

שינוי חוק ועדות הקבלה

הרחבת אישור ועדות הקבלה ליישובים שכרגע מאושרות רק בנגב ובגליל ועד לישובים של עד 80 בתי אב, גם ליישובים גדולים יותר וגם בשטחי יהודה ושומרון. משמעות החוק תאפשר יישובים בעלי צביון דתי ותאפשר הגבלה של כניסת ערבים לישובים.

הפרדת משמר הגבול מהמשטרה והכפפתו לשר לביטחון לאומי

יצירת משמר לאומי שיהיה בכפיפות ישירה לשר איתמר בן גביר ותאפשר הפעלה במנותק משרשרת הפיקוד המשטרתית. המהלך יקל על שימוש בכח ע”י השלטון במקרים קיצוניים כמו שומר החומות, מצד שני הוא יאפשר הקמת מיליציה שכפופה בצורה ישירה לדמות פוליטית קיצונית, ללא מנגנוני בקרה שמונעים שימוש מופרז בכח או שימוש לרעה.

הרחבת סמכויות השר לבטחון לאומי בהכוונת פעולת המשטרה

הפיכת היחס בין המשטרה לשר בן גביר כמו זה בין הצבא לשר הבטחון. בשונה מבעבר בו תפקיד השר היה לקבוע מדיניות, לפי ההצעה יהיה באפשרותו לתת הנחיות פעולה בנוגע לסגירה או פתיחת חקירות, אישור או שלילת אישור לאירועים והפגנות, מניעה של התערבות משטרתית בנושאים מסוימים והחלטה על התערבות באחרים. מדובר למעשה על פוליטיזציה של המשטרה,  הגדרת השר כמנהלה הישיר ופוטנציאל הפיכת הגוף המוסמך להפעלת כח אכיפה כלפי אזרחים לכלי במימוש האג’נדה שלו.

עונש מוות למחבלים, שלילת אזרחות וגירוש

בכללי קידום של ענישה מחמירה יותר למחבלים, מתן לגיטימציה לענישה קולקטיבית, וכלפי משפחות, למען הגברת ההרתעה. גם אם ישנה אפשרות שהרתעה כזו תייצר בטחון מוגבר, השלכה סבירה היא שעונשים אלו רק יגבירו את מעגל האלימות ותגובות הנגד.

סמכות ישירה של שר במשרד הבטחון על המנהל האזרחי

ניתוק המחלקה לתיאום וקישור – שאחראית על הקשר עם הרשות הפלסטינית, על מתן אישורים כאלה ואחרים להתנהלות האזרחית של הפלסטינים בשטחי C, כמו גם על מתן אישורי כניסה לישראל ועוד, – מסמכות שר הביטחון, והכפפתה לשר סמוטריץ’ (בתפקידו כשר במשרד הביטחון) שימנה את מפקדה בצורה ישירה. מהלך זה אמור לקדם החלת ריבונות בשטחים והקשחת היחס לפלסטינים אך גם מאפשר מינוים פוליטיים בתוך המערכת הצבאית.

שינוי נהלי הפתיחה באש וחסינות משפטית לאנשי כוחות הבטחון

קידום נהלי פתיחה באש מקלים יותר, ש”ישחררו לחיילים את הידיים” וימנעו היסוס משימוש בכח במלחמה בטרור. בנוסף קידום חסינות משפטית לאנשי כוחות הביטחון שיגבילו את כוחה של הפרקליטות הצבאית והאזרחית לתבוע ביחס לשימוש מופרז בכח. מהלך זה, מעבר לפוטנציאל שלו לעודד אלימות, עשוי לייצר מצב משפטי בו חיילי צה”ל בסדיר, קבע ולאחר שחרור, פגיעים יותר למעצר ותביעות בעת שהותם מחוץ לארץ.

תקשורת

סגירת או החלשת תאגיד השידור הציבורי

לאורך השבועות האחרונים יצאו הצהרות של שר התקשורת קרעי וחברי קואליציה בכירים על שאיפתם לסגור או לצמצם תקציבית בצורה משמעותית את תאגיד השידור הציבורי “כאן”. השבוע, לאחר מחאה ציבורית, התבשרנו שכרגע תכנית זו מוקפאת, מתוך כוונה לרכז מאמצים בהעברת הרפורמה המשפטית. יחד עם זאת ישנה עמימות לגבי כוונתם לבטל את המהלך או לחזור אליו בשלב מאוחר יותר. הטיעון לטובת סגירת התאגיד התבססה על טיעונים של שוק חופשי שגורסת כי אם הציבור מעוניין בתכנים הללו יוכל לשלם עבורם ע”י צריכתם או דומים להם בכלי תקשורת פרטיים. הטענות מנגד מתרכזות בכך ששידור ציבורי יכול להתמקד בתכני איכות שלא תמיד פונים לקהל הרחב. המהלך גם מרמז על רצון בצמצום יכולתה של התקשורת להוות כלי תחקיר וביקורת על השלטון בצורה עצמאית שמתבטא באמרתה של מירי רגב מלפני כמה שנים: “מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו”.

מניעת פרסום הקלטות רגישות ללא אישור המוקלט

יוזמת חקיקה נוספת שעלתה מח”כ בועז ביסמוט קובעת כי פרסום הקלטה של אדם ברבים יהווה עבירה פליליתי עקב היותה פגיעה חמורה בפרטיות. חוק זה יצמצם אם לא יאיין לחלוטין את יכולתם של עיתונאים לבצע תחקיר ולחשוף עוולות המתחוללות בחדרי חדרים במוקדי הכח.

חינוך

מנהלת התכניות החיצוניות

במסגרת המינויים לתפקידי שרים מונה יו”ר תנועת נעם, אבי מעוז, לתפקיד שר שאחראי על היחידה לתכניות חיצוניות במשרד החינוך. מעוז מייצג אג’נדה, ששואפת במוצהר להילחם בערכים ליברליים של שוויון כלפי נשים, מיעוטים, להט”בים ושאר חריגים ומוחלשים. תחת סמכותו נמצאת יחידה שאחראית על כל התכנים החיצוניים שנכנסים לבתי הספר. יחידה זו מרכזת את פעילותם של ארגונים רבים ומגוונים שביניהם עמותות רבות שעוסקות בזהות יהודית, חינוך ערכי וזהויות מגווונות. במסגרת אחריותו על היחידה הוא יכול לשלול ולסגור את הגישה של ארגונים שמקדמים חשיפה לזהויות מגוונות וערכים ליברליים ולקדם כאלו שמקדמים הדתה וזהות יהודית אורתודוקסית ולא גמישה.

הוראת שר החינוך בנוגע לכניסת גורמים פוליטיים לבתי ספר

במהלך השבוע האחרון יצאה הנחייה של לשכת שר החינוך שכל כניסה של גורמים פוליטיים לחינוך הממלכתי צריכה לעבור את אישור השר ולשכתו. מהלך זה מבהיר ומחדד מהלכים שקודמו בשנים האחרונות של שינוי לא מעט תכנים לכיוון היהודי על חשבון תכנים ליברלים (תכנית לימודי אזרחות) וניסיון למנוע ממורים להביע את דעתם ו\או ביקורת על השלטון ומוסדות המדינה (פרשת אדם ורטה). לצד זאת, יש לציין שמערכת החינוך הממלכתי-דתי וכמובן שבחרדי נעשה חינוך פוליטי-אידיאולוגי אינטנסיבי ובלתי מתנצל.

פרשנות שלי לגבי משמעות התמונה הכוללת של המהלכים

בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה עולמית של דעיכת תפיסת העולם הליברלית ושחיקת הדמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה. המגמה, הידועה בשם פופוליזם, התגלמה בצורה הקיצונית ביותר במדינות כגון: הונגריה, פולין וטורקיה וכוחה עולה כמעט בכל הדמוקטיות הליברליות, גם הגדולות והחזקות ביותר. משמעותה היא צמצום כוחם של המנגנונים שאמורים לפקח ולהגביל את כוחו של השלטון, למנוע את עריצות הרוב ולשמור על זכויותיהם של מיעוטים, ופרטים מוחלשים. השליט הפופוליסט משתמש בטיעונים שהוא ורק הוא מייצג את העם האמיתי ופועל על מנת לחזק את כוחו מול מה שמכונה אליטות ואוייבים מבית ומחוץ שבאמצעות כוחם הכלכלי ומיקומם בעמדות כח, חותרים תחת רצונו של העם. הפופוליזם הופך כל דיון ענייני לשאלה של פוזיציה, כל ביקורת עליו ממוסגרת כלא לגיטימית, כחוסר נאמנות, חתרנות כלפי העם והמולדת.

המהלכים המתוארים מעלה הם פופוליזם לפי הספר. כל מנגנוני הפיקוח, הביקורת, וביזור הכח – המשטרה, התקשורת, החינוך, החברה האזרחית, ההתאגדויות, ומעל כולם הרשות השופטת- מוחלשים ומוכפפים לשלטון. כל ביקורת, בין אם היא של עיתונאים, מובילי המשק, משרתי ציבור או מחאה אזרחית, ממוסגרת כחמיצות פוליטית במקרה הטוב או בוגדנות במקרה הרע. כל יכולת לדון בצורה רצינית על טובת הכלל ולקיים שיח רציונאלי על שינויים ורפורמות שאפשר וראוי לקדם, נמנעת ומעוקרת ע”י הפרדה לאנחנו והם, ימנים מול שמאלנים, ישראל הראשונה מול השניה. תחת אצטלה בטחונית מוכשר כל מנגנון של אפליה והפעלת כח כלפי פלסטינים או מיעוטים, ללא בקרה ומתוך גישה גזענית ולאומנית. תחת אצטלה של שמירה על המסורת והיהדות מוקמים ומחוזקים מנגנונים של כפייה דתית, ביטול פלורליזם, ומתן זכויות יתר לאוכלוסויות מסוימות על חשבון אחרות. מנגנוני שמירה על זכויות אדם, חופש פרט ומתן סעד וזכות עמידה לחלש, למעשה מאבדים את כוחם. הפרדת הרשויות ומנגנוני האיזונים והבלמים –  שבישראל הם גם ככה מצויים בחולשה עקב היותינו מדינה בעלת זהות אתנית יהודית וקיום מיעוט גדול בקרבינו ועקב מנגנון משטרי פרלמנטרי בו הרשות המחוקקת והמבצעת הן די אחידות – למעשה מבוטלים. המהלכים הללו, למרות ניסיון תיווכם כהחזרת הכח לעם, ושמירה על הבטחון והזהות, הם בעיני קידום של שלטון סמכותני, לאומני, אנטי דמוקרטי, והתקפה על הערכים המרכזיים והמקודשים של המחנה הליברלי, שלי ושלנו, של המכינה והעמותה. התמונה הכוללת היא של שינוי כללי המשחק הדמוקרטיים תוך הפיכתינו למדינה דתית ולאומנית. מול זה חובה עלינו להילחם עד חורמה.