“המשכון (באנגלית: Sequel, ובהתאם לכך רווח בעברית הביטוי סיקוול) הוא יצירה עלילתית בדיונית מתחומי הספרות, קולנוע, תיאטרון, טלוויזיה, מוזיקה ומשחקי ווידאו, הממשיכה את סיפורה של יצירה קודמת עליה היא מבוססת, או מרחיבה אותה.”

(מתוך ויקיפדיה)

אפשר לומר בביטחון די מוחלט שקרנו של המסך הקטן עלתה בשנת 2020. מגפת הקורונה שיתקה את אולמות הקולנוע והשאירה את כולנו להפריז בבינג’ים בסלון ביתנו, ולכן את רוב האירועים הקולנועיים המרכזיים של השנה האחרונה ראינו בבית, בפיג’מה. אחת המועמדות הבולטות בקרב על התואר “היצירה הטלוויזיונית הגדולה של 2020” היא ללא ספק המיני-סדרה ‘גמביט המלכה’, שעלתה לנטפליקס באוקטובר האחרון והחזירה את משחק השחמט בסערה לחיינו. לאנשי המערות מאיתנו שבמקרה לא שמעו־על/ראו־את הסדרה, אתקצר (בלי ספוילרים): הסדרה מתארת את קורותיה של בת’ הרמון, ילדת פלא מחוננת המתגלה כעילוי בשחמט, ועוקבת אחר דרכה של בת’; החל מילדותה כיתומה בבית יתומים קתולי, דרך התמודדותה עם סמי הרגעה והתמכרות לאלכוהול, ועד עלייתה המטאורית כאלופת שחמט. חלק גדול מהסדרה מוקדש לאובססיה שפיתחה בת’ כלפי וסילי בורגוב, רב-אמן כל יכול בשחמט העולמי (מקבילו הפיקטיבי של רב-האמן האגדי גארי קספרוב) ולניסיונותיה להביס אותו.

מאוד נהנתי לצפות בסדרה. היא מעניינת, מצולמת וערוכה בטוב-טעם ובאופן כללי עשויה היטב. לאחרונה, כשביקרתי בבית סבי וסבתי, סיפרתי להם שמאוד נהנתי מהצפייה בסדרה והמלצתי לסבא שלי, חובב שחמט גדול, לצפות בה גם כן. לאחר זמן מה, כשביקרתי אותם שוב, דנו בנושא בשנית. לעומת סבתא שלי, שמאוד התלהבה מהסדרה, סבא שלי במפתיע גילה כלפיה פחות סבלנות, אך היא העלתה בזכרונו סרט דוקמנטרי שיצא בשנה האחרונה העוסק במשחק לוח אחר: גו.

משחק הגו הוא משחק אסטרטגיה מופשט שמקורו בסין, והוא נחשב למשחק הלוח העתיק ביותר שחוקיו עדיין ידועים. המשחק וחוקיו הינם ברוח הפשטות של המזרח הרחוק: ציוד המשחק הוא לוח המורכב מ-19X19 קווים מרושתים, ומ-361 אבני משחק – 181 שחורות ו־180 לבנות, כך ששחור תמיד מתחיל. כל שחקן מניח בתורו אבן משחק על אחת ה”צמתים” הפנויות שבין המשבצות (סך הכל 361 צמתים, כמספר אבני המשחק), ומטרת המשחק היא להגביל כמה שיותר טריטוריה על ידי אבני המשחק שלך. המנצח במשחק הוא מי שהצליח לתחום כמה שיותר צמתים באמצעות אבני המשחק שלו. על אף פשטות חוקיו, גו נחשב לאחד המשחקים המסובכים ביותר בעולם בשל מספר המהלכים הגדול וריבוי האפשרויות שקיים בו – מתמטיקאים מעריכים שמספר משחקי הגו האפשריים הוא 10 בחזקת 768, מספר הגבוה ממספר האטומים ביקום. משחק הגו הוא אחד מאבני הפינה של תרבות המזרח הרחוק ועד היום הוא חלק בלתי נפרד מתרבות זו. מתייחסים למשחק זה ביראת כבוד של ממש, והוא נחשב לאחת מארבע האומנויות האציליות במזרח, יחד עם ציור, שירה ונגינה.

סבא שלי שלח לי קישור לסרט המדובר, הנקרא “AlphaGo” וזמין לצפייה ביוטיוב. הסרט, המתרחש ב-2015, מתאר מחקר שביצעה חברת היי-טק הנקראת DeepMind, שמתעסקת באחד התחומים המשפיעים והחשובים ביותר של המאה ה־21 – תחום הבינה המלאכותית. החברה פיתחה תוכנה הנקראת AlphaGo, ולימדה אותה את החוקים הבסיסיים של משחק הגו. מטרת המחקר הייתה לראות כמה טוב תוכל התוכנה ללמד את עצמה להשתפר במשחק. על מנת לבדוק זאת, הריצו החוקרים את התוכנה במשחקים מול עצמה, ולאחר שראו שיפור ניכר ברמת המשחק של התוכנה, החוקרים הזמינו את אלוף אירופה בגו בזמנו, פאן הוי, לשחק חמישה משחקים מול התוכנה. לאחר שהתוכנה הצליחה להביס חמש פעמים את פאן הוי השאנן, שאפתונתם של אנשי DeepMind גדלה. וכך, לאחר קצת פחות מחצי שעה שבה נדמה הסרט לסרט תדמית חביב, נטו מחקרי, על חברת היי־טק פורצת דרך, הוא מקבל תפנית מפתיעה ובלתי צפויה, והפוקוס בו עובר לגיבורים חדשים: לי סידול והרגש האנושי. 

אני יוצא מנקודת הנחה שהקורא הממוצע אינו מכיר את השם לי סידול. אבל בדרום קוריאה, לי סידול הוא לא פחות מאליל עלי אדמות. כפי שכתבתי, הגו הוא אחד ממחוללי התרבות המשפיעים ביותר במזרח הרחוק, ובקוריאה בפרט, והוא מוזכר בנשימה אחת עם אומנויות כמו מוזיקה וציור. ובכן, כמו שלמוזיקה היה את מוצארט ולציור היה את ואן־גוך, כך לגו יש את לי סידול. מדובר בעילוי חד-פעמי לכל דבר ועניין, ונכון ליום צילום הסרט, אלוף העולם בגו 18 פעמים ברצף. כדי לבדוק את יעילות התוכנה, המפתחים הזמינו את לי סידול לשחק חמישה משחקים נגד התוכנה. עכשיו, אני מבין שקוראי המועטים אינם פתיים גמורים, ומטרתי היא לא ליצור מתח, כי אני מניח שהתוצאה צפויה. לי סידול הפסיד לתוכנה, ובגדול. אבל הדרך שבה הוא הפסיד, והדרך שבה אשלייתה של אומה שלמה, אפילו תרבות שלמה, התרסקה, הן דרכים מרתקות. והאופן בו דרכים אלו תועדו לכדי יצירת מסמך אנושי מרהיב הוא לא פחות מקסם.

לא יכולתי להתעלם מקווי הדימיון הרבים בין בת’ הרמון מהסדרה ‘גמביט המלכה’ לבין לי סידול, כפי שפולחן האישיות שלו הוצג בסרט. נקודת הפתיחה שלהם דומה – בת’ מתוארת כילדה מוכשרת שתשוקתה למשחק הקנתה לה את תשומת הלב של מורה השחמט מהתיכון סמוך לבית היתומים. בדומה, סידול מתואר תחילה על ידי מאסטר קוואן, מורה ותיק לגו, שמתאר כיצד לי סידול הגיע לבית הספר שלו בגיל שמונה, ועיניו קרנו מחוכמה. מאסטר קוואן מתאר כיצד לי סידול היה נשאר בבית הספר ללמוד את רזי הגו, מתשע בבוקר עד תשע בערב, שבעה ימים בשבוע. מאסטר קוואן מכנה אותו “הגאון של הדור”, והתרגשותו החנוקה בעודו מדבר על תלמידו האהוב דגדגה לי את חוט השדרה. המורה הותיק, וכמוהו מומחי גו אחרים שרואינו לסרט, הצהירו כי הסיכוי של לי סידול לנצח את התוכנה הוא, להערכתם, 99.9 אחוז. כשראיינו את סידול עצמו, הוא אמר כי המטרה שלו היא מעבר לניצחון – מטרתו היא ליצור משהו חדש – לשחק סגנון שלא נראה כמותו, בדומה לבת’ בסדרה, שמעוניינת להטביע את חותמה הייחודי על המשחק, מעבר לניצחון. כמו כן, כמות החשיפה התקשורתית שקיבל המשחק של סידול נגד התוכנה היה אסטרונומי, בצורה שמזכירה מאוד את החשיפה התקשורתית שקיבלה בת’ בטורניר המסכם את הסדרה במוסקבה. הסצנות מהסדרה “גמביט המלכה” בהן בת’ מפלסת את דרכה מחוץ לאולם התחרות בתוך קהל שוקק של עיתונאים וצלמים נדמה זהה לצילומים מהסרט “AlphaGo” בהם לי סידול מפלס את דרכו החוצה מזירת המשחק.

בשלב מסוים התחלתי ממש להתייחס ברצינות לסרט כסיקוול ישיר לסדרה. סידול, המוצג כבן דמותה של בת’ הרמון, שכבר הוכח מעל ומעבר לכל ספק כגאון האולטימטיבי של המשחק, עומד בודד על פסגת ההר ככובש הגאונות האנושית. אך המאה ה־21 מציבה בפניו אתגר חדש, לא מוכר ובלתי ניתן להערכה מקדמת – הבינה המלאכותית. כפי שנכתב, סידול מגובה במיטב מומחי הגו שמבטיחים לו ניצחון קליל, וגם הוא מרגיש שאנן לקראת המשחקים – כשנשאל לגבי סיכויו לנצח, הוא אמר שהוא חושב שהתוצאה הסופית תהיה 5-0 או לכל היותר 4-1 לטובתו, כך שעליו להתרכז בעיקר בלא להפסיד משחק אחד. וכל זה נאמר ללא שמץ של יוהרה, אלא מתוך תמימות אמיתית באמונה שדבר לא משתווה לאינסטינקט האנושי. הצפייה בסרט מספקת לנו את החוויה של התמוטטות האמונה הזאת. כבר במשחק הראשון, אנו רואים את הבלבול הרב שאוחז את סידול כאשר הוא מנסה לפצח את סגנון המשחק של התוכנה – מבטו מבולבל ומזוגג, הוא מרבה לגרד את ראשו ולגעת בפניו, ובאופן אינסטינקטיבי הוא מפנה את מבטו לכיוון היריב, למרות שהלה בכלל לא משחק (מולו יושב אחד מאנשי התוכנה שמניח את אבני המשחק על פי התוכנה). כל זאת נעשה בניגוד מוחלט לחוויית הצפייה ב’גמביט המלכה’, שבה שחקני השחמט עוטים ארשת פנים חתומה, גם כאשר הם טועים ומבולבלים ממהלכי יריביהם. הבעות פניו הנדהמות של סידול והתנהגותו במהלך המשחק הן מפגן יוצא דופן של אנושיות, אל מול מכונה דוממת, שבמהלך המשחק איננה מרגישה לחץ ואינה חושבת על היריב, אלא פשוט משחקת. הפחד והבלבול שאוחזים את סידול מורגשים גם אצל הצופה, ואנו עוברים יחד עם סידול את התמוטטות עולמו הפנימי. 

דבר זה בא לידי ביטוי ביתר שאת במשחק השלישי מבין החמישה, לאחר שהתוכנה כבר מובילה על סידול 2-0. לאחר כמה מהלכים, סידול המבולבל יוצא לעשן. התוכנה, שלא יודעת ולא אכפת לה שסידול יצא לעשן, ממשיכה לשחק ומבצעת מהלך, מספר 37 במשחק, שמשאיר את כל השדרנים המומים. “כל השדרנים המומחים, כמעט פה אחד, אמרו שאף אדם לא היה בוחר לשחק את מהלך 37”, נאמר ברקע על ידי אחד ממפתחי התוכנה. רגע תגובתו ההמומה של סידול למהלך לאחר ששב לזירת המשחק הוא אחד הרגעים האנושיים והמרגשים ביותר שחזיתי בהם. 

לי סידול הפסיד את המשחק השלישי. אבל אז קרה משהו לחלוטין בלתי צפוי – בעיצומו של המשחק הרביעי, לאחר שלוש תבוסות שפגעו נואשות בבטחון העצמי שלו, ולאחר פתיחה מסחררת של התוכנה במשחק הרביעי, לי סידול מבצע את המהלך ה־78 במשחק. לאחר מהלך זה, משהו מוזר קרה – התוכנה התחילה לטעות. החל מאותו הרגע ואילך במשחק הרביעי, התוכנה התחילה לבצע שרשרת של מהלכים שגויים, שהקנו בקלות את הניצחון ללי סידול. איכשהו, במהלך אחד, מוח אנושי הצליח למצוא פרצה בתוך תוכנה סופר מורכבת. אנשי התוכנה שניתחו את המשחק, מצאו שהסיכוי של אדם לשחק את מהלך 78 כפי שסידול שיחק אותו הוא 1 ל-10,000. המהלך זכה לכינוי “המהלך האלוהי של לי סידול”. כשנשאל סידול בסוף המשחק, כיצד הצליח לבצע מהלך כל כך לא סביר, הוא ענה תשובה כמעט מיסטית – “לא ראיתי אף אפשרות אחרת”. 

לאורך כל הסרט, מומחשת לנו תחושת הפחד שאוחזת בקהל ובסידול לנוכח סגנון המשחק המוזר והבלתי מנוצח של התוכנה. את הדכדוך והבלבול, ההולכים וגדלים ממשחק למשחק, ניתן לשמוע ולראות בקולם ובפניהם של השדרנים ושל סידול עצמו. בעיני, זהו משל יפה להשפעות מסוימות של הטכנולוגיה על חיינו. המכניקה המדכאת שגוברת על הקסם האנושי הנדיר שמרגש את כולנו. אבל אותו מהלך 78, “מהלך אלוהי” כפי שכונה, מצליח להראות שהקסם האצור בגאוניות האינסטינקט האנושי טרם אמר את המילה האחרונה. מבחינתי, הצהלה שרווחה בהמון לאחר שלי סידול ניצח את משחק 4 מבטאת אנחת רווחה של האנושות כולה. אני ממליץ לכולם לכתוב AlphaGo ביוטיוב. מבחינתי זו צפיית חובה. פיסת אנושיות נדירה.