כתבות

זרמים של קליטה – סיפור בהמשכים

עמרי גולדשטיין, מחזור ה’
21/12/2021

הבוקר שאחרי

למחרת הקיץ עם הנץ החמה. משסיים את שגרת בוקרו החל מהלך על כרי הדשא הרחבים שנפרשו אל מול האגם, תר אחר פינה שקטה לקרוא בה. בשעות הבוקר המוקדמות, בטרם נמלא העולם ברחשים אנושיים, אהב לקרוא שירה. שירה שלא האדם הוא עניינה אלא הטבע. שירה בה האדם אינו אלא דובר ומילותיו אינן שלו. שירה בה המילים הושמו בפי אנוש והן יוצאות במקצבו הנושן של הטבע: בפעימות פרסותיו של סוס דוהר; ברחשיהם של גלים לוטפי־חוף; בזרמיו המשתנים של נהר סוחף; בחבטותיו של מפל על סלע כביר; ולעיתים השירה פוסקת מנוע וקצבה מהוסה כפריחת הנרקיס עם בוא הסתיו.

אַחֲרֵי סוּפַת הַסְּתָו
חָזַר הַפְיוֹרְד אֶל הַדְּמָמָה,
וְהָיָה מוּטָל חָלָק כִּרְאִי
מְשַׁקֵּף כּוֹכָבִים וּמֶרְחֲבֵי חָלָל,
וְהַלְּבָנָה זָרְתָה עָלָיו
אֶת זְהָבָהּ.

לַיְלָה אֶחָד
הִתְכַּסְּתָה הַמְּצוּלָה הָאֲפֵלָה, הַזּוֹהֶרֶת,
בְּמַעֲטֵה פְּלָדָה
– לְמַגֵּן.

הֶחְזִיקָה צִפּוֹרִים,
הִקְפִּיצָה אֲבָנִים
וְהֵנִיחָה לַשֶּׁלֶג לְהֵעָרֵם.
מַה כָּאן אֲדָמָה?
מַה כָּאן מַּיִם?

עַד שֶׁבָּאוּ סַעֲרוֹת הַחֹרֶף
עִם זִרְמֵי קַרְקָעִית
שֶׁשִּׁבְּרוּ אֶת מִשְׁטַח הַפְּלָדָה לִשְׁבָבִים
וְכָתְשׁוּ אוֹתוֹ לְאָבָק.

נֶפֶשׁ, הֵיכָן שַׁלְוָתֵךְ,
מַשְׂאוֹתַיִךְ, יְדִידוּיוֹתַיִךְ

קֶרַח דַּק
עַל יָם בְּתַרְדֵּמָה.[1]


בדיוק כשסגר את הספר הופיעה ליב מאחורי אחד הרכבים שחנו לא רחוק מהמקום השקט בו ישב לקרוא. בינתיים כבר הפסיק המקום להיות שקט והתמלא בצעקות “בוקר טוב” בצרפתית, אנגלית ועוד כל מיני שפות פחות מוכרות אבל לא פחות מנומסות כנראה. הוא חייך אליה והיא החזירה לו חיוך מלא קצף ונופפה שלום עם מברשת השיניים בידה. הוא נשאר לשבת שם מתוך מחשבה שבטח תסיים לצחצח ותבוא לשבת איתו. ואכן, אחרי כמה דקות היא באה.

בוקר טוב, אמרה בקול צרוד. הוא חשב שזה מוזר, שלפני רגע, מרחוק, הייתה נראית חיובית מאוד, ופתאום היא כאן לידו מכונסת בעצמה, מתחממת עם כוס שוקו חם, מדברת בקול שקט וצרוד ונראית מהורהרת.

בוקר טוב, הכל בסדר? כן, סתם בוקר קשוח.

הוא הסתכל בטלפון. לא הייתה קליטה. השעה הייתה 7:27. הוא לא תכנן מה יעשה היום, אבל כבר התחיל להרגיש שהוא מבזבז זמן.

מה התכניות שלך להיום? לא יודעת, החבר’ה תכננו לחפש איזה טראק באזור אבל עכשיו מרגיש לי שזה קצת כבד עלי. והם יוצאים? נראה שכן, כולם מתארגנים כבר. אז מה תעשי? לא יודעת, נראה לי שבינתיים אשאר כאן, לך יש תכניות? הלב שלו החסיר פעימה ובאותו רגע הוא חשב שזו פשוט קלישאה, סרט שמאלץ ברמה הנמוכה ביותר. האמת שלא ממש, באתי לכאן בשביל לנוח ובינתיים זה הולך לא רע. אז נראה לי שאשאר איתך כאן בינתיים. בסדר, אני הולך לאכול ארוחת בוקר בקפה, רוצה להצטרף? אני לא רעבה, נראה לי שאשאר כאן קצת, בטח עוד אהיה פה כשתסיים. אוקיי, נתראה.

הוא התיישב בבית הקפה והזמין בנדיקט סלמון והפוך מפורק. בין המלח לפלפל היה נעוץ פתק עם הסיסמא לויפי. הוא התלבט אם להתחבר או לא. בסוף החליט שלא אבל בכל זאת התחבר. הטלפון רטט לו ביד במשך כמה שניות טובות בלי הפסקה. הודעות וואטסאפ קפצו אחת אחרי השנייה.

וואטסאפ: היי גבר מה איתך? יודע שאתה עדיין בחו”ל אבל סוף חודש הבא יש לנו אימון ברמה. אתה חוזר עד אז? חשוב לי שתצטרף לפלוגה כמה שיותר מהר מהרגע שתחזור…בעיקר בשביל החוויה שלך…וגם כי אני בחוסר של קצין חחח קיצר דבר איתי כשאתה פנוי.
רני מפ מילואים.

וואטסאפ: מה אחי? אין תמונות אין סרטונים? אני מבין שאתה ממש סובל שם…דבר איתי אחי אני מתגעגע!
יובל.

וואטסאפ: שלח תמונה, סרטון, משהו…תן סימן חיים כלשהו, אוהבת וכבר מתגעגעת, אמא.
אמא.

שיט. את ההודעה הזאת הוא כבר ראה, אבל לא פתח כדי שלא תראה שהיה מחובר. עכשיו מאוחר מידי.

וואטסאפ: ???
אמא.

לאמא הוא כותב שהכל בסדר הוא מטייל ואין לו זמן לצלם ואין לו קליטה רוב הזמן. הוא שולח לה תמונה של הבנדיקט סלמון, שתראה שהוא אוכל. ליובל הוא כותב שהכל טוב איתו ושאין קליטה כמעט בשום מקום. הוא יצלם לו קצת תמונות בהזדמנות. לרני הוא לא עונה. יש סיבה למה הוא מטייל באיסלנד ולא בארץ.

[1] “קרח דק” מתוך: אולב האוגה, הנהר שמעבר לפיורד, מנורבגית: סבינה מסג וחנה־מאי סבנדל, ירושלים: כרמל, 2017, עמ’ 19-20.

עושים סדר- מה קורה במדינה?

בוגרים יקרים, בשבועות האחרונים השיח הציבורי בוער ומחאות רבות משתתפים מתקיימות ברחבי הארץ. לעיתים בתקופות כאלה אנו נוטים להתבצרות בעמדות זהותיות מחד או מתבלבלים ומעדיפים לברוח לאסקפיזם מאידך. בנוסף, קשה לעקוב אחרי כל הדיונים והמידע שנזרק עלינו חדשות לבקרים ולהבין את התמונה הגדולה. לכן מצאנו לנכון לייצר עבורכם מסמך שמרכז את עיקרי הדברים בניסיון לייצר מיפוי של המהלכים המתגבשים ומשמעויותיהם.

מהפכה משפטית- ההסבר המלא

הרפורמות של יריב לוין למול המצב הקיים נכתב על ידי אוהד ושלר בעזרת קטעים מכתבה …

גמולה מבעלה, אך לא מִמֵסַפרה

בוגר מחזור ה’, עמרי גולדשטיין, מפרש מחדש את סיפורו של ש”י עגנון “עידו ועינם”.

מודי בר־און – האיש ששינה את איך שעושים טלויזיה

בוגר מחזור ה’, עמרי גולדשטיין כותב על איש הטלוויזיה והתרבות מודי בר־און שהלך לעולמו

רגש דתי

בוגר מחזור ה’ עמרי גולדשטיין בטקסט אישי על הרגש הדתי

אתגר הסיפור הקצרצר – ווריאציה של זמן ומקום

מנהלת תחום ירושלים שלנו, גלי כוכבי, לא יכלה להתאפק ונענתה לאתגר הסיפור הקצרצר פעם נוספת. לפנינו ווריאציה של זמן ומקום.

אתגר הסיפור הקצרצר – יורם וימימה

בוגר מחזור י’, איתי על פיט, נענה לאתגר הסיפור הקצרצר, והנה הוא מגיש לנו שתי וריאציות יצירתיות ומהנות להפליא.

הגיבור שהיה

בוגר מחזור ו’ מתן שטיינר מגיש שני פרקים ראשונים מתוך סיפור קצר מעורר מחשבה שפרקיו הבאים וסופו יוגשו בהמשך.

החירות להיות יהודי

בוגר מחזור ה’ תומר בן־טל, שמדריך בימים אלה במכינה בקרית יובל, כותב לכבוד פסח על המשמעות של להיות יהודי, להיות חופשי.

מציאות מקבילה: חג הפסח בקהילת “ביתא ישראל” כראי ליהדותם

בוגר מחזור ו’ גל מנשה במאמר אשר בוחן את מנהגי חג הפסח בקהילת “ביתא ישראל” הייחודית.

Scroll to Top
Scroll to Top