ראי / ויסלבה שימבורסקה¹

כֵּן, אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַקִּיר הַזֶּה
בְּעִירֵנוּ הַהֲרוּסָה.
הוּא הִזְדַּקֵּר כִּמְעַט עַד הַקּוֹמָה הַשִּׁשִּׁית.
בָּרְבִיעִית הָיָה רְאִי,
רְאִי שֶׁלֹּא יֵאָמֵן,
לֹא מְנֻפָּץ, מְחֻבָּר בְּחָזְקָה.

כְּבָר לֹא הִשְׁתַּקְּפָה בּוֹ בָּבוּאָה שֶׁל אַף אֶחָד,
יָדַיִם שֶׁל אַף אֶחָד מְסַדְּרוֹת שֵׂעָר,
שׁוּם דֶּלֶת מִמּוּל,
דָּבָר מִן הַדְּבָרִים שֶׁנִּתַּן לִקְרֹא לָהֶם
מָקוֹם.

הוּא הָיָה כְּמוֹ בְּחֻפְשָׁה –
הִשְׁתַּקְּפוּ בּוֹ שָׂמִים מְלֵאֵי חַיִּים,
עֲנָנִים שׁוֹפְעֵי תְּנוּעָה בָּאֲוִיר הַפִּרְאִי,
אֲבַק הֲרִיסוֹת שָׁטוּף בִּגְשָׁמִים מַבְהִיקִים,
צִפֳּרִים בְּטִיסַת מַעֲבָר, כּוֹכָבִים, עֲלִיּוֹת שֶׁמֶשׁ.

וּכְכָל חֵפֶץ עָשׂוּי הֵיטֵב,
הוּא פָּעַל לְלֹא דֹּפִי,
בְּחֹסֶר תְּמִיהָה מִקְצוֹעִי.

¹ ויסלבה שימבורסקה, רגע: מבחר שירים, תרגום: דוד וינפלד, ירושלים: כרמל, 2011, עמ’ 65.

האל ואני / עמרי גולדשטיין

אֲנִי מֵטִיחַ אֶת עָצְמִי בָּרְאִי,
מִסְּבִיבִי הַכֹּל רְאִי וּבְתוֹכִי רְאִי.

אֲנִי מֵטִיחַ לָרְאִי וְסוֹפֵג אֶת הַהִשְׁתַּקְּפוּת כְּמַכַּת אֶגְרוֹף.
אֲנִי מַחֲזִיר מַכָּה וְסוֹפֵג אוֹתָהּ שׁוּב,
כָּל פָּעַם מוּכָן יוֹתֵר מִמַּכָּה לְמַכָּה.
הָאֵל וַאֲנִי מַכִּים זֶה אֶת זֶה דֶּרֶךְ הָרְאִי.

אֲנִי נִלְחָם לְמַעַן הַתְּשׁוּבָה,
קְרַב שֶׁל שְׁאֵלוֹת בֵּינִי וּבֵינוֹ.
הַקְּרָב מַגִּיעַ אֵל קִצּוֹ,
נִצַּחְתִּי.

אֲנִי מֵרִים אֶת רֹאשִׁי וְרוֹאֶה קָהָל,
אַלְפֵי רְאָיִים מְרִיעִים לִתְשׁוּבָה,
אַלְפֵי שׁוֹאֲלִים שֶׁקִּבְּלוּ תְּשׁוּבָה
וְהֵם כֻּלָּם בְּתוֹכִי.

אֲנִי מַפְנֶה אֶת גַּבִּי לָרְאִי הַגָּדוֹל.
אֲנִי וְהָאֵל מִתְרַחֲקִים.