היהדות היא לא בשבילי, היא ישנה, משעממת, אני לא מאמין באלוהים ולא מאמין באלוהות של הכתבים היהודיים העתיקים. היהדות היא של האורתודוקסים, הם מכירים אותה הכי טוב ומקדישים את חייהם כדי ללמוד אותה, אין לי דרך אמתית ללמוד ולהבין כמוהם. לא למדתי את זה בבית ספר, ובכל מקרה מה זה קשור אליי? אני ממציא את עולמי, יש דברים כל כך מיושנים ביהדות שלא מסתדרים לי בכלל, אני מספיק חכם כדי להתוות את הדרך שלי ולהבין את העולם.

את המילים האלה אמר פרעה, פרעה שלי, שנמצא בתוכי. כפי שהחמץ הוא יצר הרע שקיים בי, גם פרעה הוא המשעבד הקטן שנמצא בתוכי. ואני רוצה לדבר אתכם היום על החירות להיות יהודי. בשבילי זאת חירות. ואסביר.

אולי אתחיל דווקא במה שגזל לי את החירות, מה הן ה״שלשלאות״. ודרך ניפוץ השלשלאות אסביר למה היהדות בשבילי היא מימוש של חירות. השלשלת העיקרית היא התודעתית, היא דברי פרעה, היא ש-לא הייתי משוכנע שיהדות זה בשבילי. זה היה מעניין פה ושם, בשיעורי תנ״ך טובים או בשיחה עם בן הדוד שחזר בתשובה אבל זה עדיין היה בגדר שעשוע אינטלקטואלי שרחוק ממני רגשית. יותר שמחתי להוכיח למה היהדות היא לא נכונה. למען האמת כנער בגיל 13 הייתה לי תקופה שבה הנחתי תפילין, שמרתי כשרות והתקרבתי למסורת בצורה מסוימת אך תקופה זו חלפה והתחלפה בספקנות וביטחון עצמי גבוה מדי.

השלשלת הזאת התנפצה לאט, תחילה בשיחות בהן ניסיתי להוכיח את השגיאות ביהדות, אבל נהניתי מהשיחות האלו. אחר כך הגעתי למכינה ושם למדנו יהדות. השיעור המשמעותי בשבילי הגיע לקראת סוף השנה כשדיברנו על הרבמ״ם שניסה ליישב את הפער בין אנשי המדע לדת. וזה החלק שתפס אותי הכי הרבה, בתור איש מדע שלא מצליח ליישב את הסתירות עם הדת, לראות שגם יהודי ענק כמו הרמב״ם עסק בשאלה הזאת וגם עוד כמה מבני דורו שחיו לפני 1000 שנה.

הגעתי לצבא עדיין ספקן גדול אבל עם יותר חיבור ועם לא מעט ידע. כמובן שהיו ויכוחים עם חברים דתיים על זכויות להט״ב וזכויות נשים אבל גם הייתה פתיחות יותר גדולה ללמידה. ואכן ניצלתי את זמני הפנוי כדי להצטרף לחבורת למידה שעסקה בכל שבוע בנושא אחר, בצורה של דף לימוד, בדיוק כמו זה שאורן וינטראוב מביא לשיעור של המכינאים. הייתי מתמיד להגיע ומרגיש שהחכמתי מאוד ונחשפתי לתרבות מרשימה של לימוד והתפלפלות. היו שם אנשים חריפים ומעניינים, בעיקר דתיים, והתרשמתי מהם מאוד. אבל כל הזמן הזה עדיין הייתי כבול בשלשלת, היהדות לא הייתה ״שלי״. וכשהגעתי חזרה הביתה, למכינה, עסקתי שוב בשאלת הזהות היהודית, ופתאום התחילו ליפול האסימונים.

פתאום הרגשתי שזה לא רק אתגר מחשבתי אלא משהו שאני מזדהה איתו, עם תרבות הלמידה והפלפול, עם ההערכה לחכמת העבר, ולא האמונה שאני הכי חכם והכי יודע. עם מסורות שאני מבין שעיצבו את הדרך שבה אני חושב, גם אם אני לא מודע אליהן, אתוסים ואמות מוסר שמושתתות בסיפורי התנ״ך, החגים והאגדות השונות. עם חכמה ששרדה אלפי שנים.

אז מהשלשלת הגדולה ביותר שלי אני מרגיש שנפטרתי.

ועכשיו נשארו עוד מספר שלשלאות:

• הסביבה הקרובה שלי לא לומדת יהדות. חלק מהסביבה הקרובה שלי אף סולדת מהנושא. אני משתדל למצוא תמיד חבורה כזאת אבל זה לא תמיד קל.
• אין לי הרבה ספרי לימוד בבית.
• אין לי את סט הכלים המלא כדי ללמוד יהדות ואני עוד לומד איך עושים את זה.
• לא למדתי את זה כילד וכנער בבית הספר, לא בצורה טובה.

אבל לשמחתי יש הרבה שלשלאות שהגעתי משוחרר מהן:

• אבא שלי שהיה חילוני וככל הנראה גם אתאיסט, היה צם בכיפור, נמנע מהדלקת חשמל והיינו הולכים לבית הכנסת. בפסח לא היינו אוכלים חמץ, בכל שישי היינו עושים קידוש. אז קיבלתי במסירה מנהגים שגם אם אבא ואמא שלי לא האמינו בהם הם בחרו לשמור עליהם ועל זה אני מוקיר תודה, כי הגישה שלי חזרה ליהדות הרבה יותר קלה ככה.
• שפת האם שלי היא עברית, אותה שפה בה כתובים המקורות של היהדות. אמנם יש הרבה ארמית אבל אפילו היא כתובה באותיות עבריות.
• נולדתי למדינה יהודית, שבה אני יכול לקיים את המסורות של היהדות, ובה יש רוב שמקיים אותן יחד איתי.
• אני חי לצד יהודים מכל מיני זרמים שונים ואני יכול ללמוד מכולם.

אז אני מקווה שהצלחתי להסביר למה לדעתי להיות יהודי וללמוד יהדות זאת חירות. הרבה מהשלשלאות האלה עדיין קיימות אצלנו, אני קורא לנו לנפץ אותן ולצאת לחופשי! לאמץ את הזהות היהודית שנלקחה מחלקנו. אני מרגיש זכות ללמוד ולהיחשף למקורות האדירים והחכמים של היהדות, לקיים את המסורות עתיקות השנים ולהיות חלק מהעם המיוחד הזה.

תודה על הקריאה, חג שמח וכשר!