I – יורם
כריכת הקרטון הדקה, מהוהה ובלויה, צדה את עיניו הגדולות של יורם עת רפרף בכפתו הגדולה בין הספרים שעל המדף. בהיסוס קל, הוא שלף את הספר הישן והחזיק בו לנגד עיניו. על כריכתו, מראה מעורר חלחלה – דמות ילדית, מצוירת בקווים דקים ובלתי-מושלמים, שוכבת עירומה אפרקדן. יורם הזיז בכפתו את הכיפה הגדולה שנחה על ראשו בחוסר נוחות; הוא לא היה מורגל במראות בוטים שכאלו. מבלי להתחשב בו, הזדקר פתע איבר מינו הפרוותי. אוזניו הקטנות נזקפו והוא נאלם דום; מרוב בושה תחב בפיו את הספר, ירד חזרה על ארבע, ורץ רחוק משם. את הכיפה, שנפלה שם עת פצח במרוצתו, לא שב לקחת.
II – ימימה
היא חזרה בניתור, ימים מספר לאחר שניתרה אל מחוץ לבית-הקפה בזעם. אז, התינוק שלה ישב ספון בתוך הכיס הקדמי. ימימה חשבה שוודאי חמים ונעים שם. בלשונה המפוצלת היא לגמה מספל הקפה, והשפילה את ראשה לנגוס במאפה שמלפניה. או אז חזרה האם בניתורים לבית-הקפה, וניתרה ממש עד לשולחנה של ימימה. כיסה הקדמי היה נעדר כל תינוק, מיותם. ידיה נעטפו בכפפות אגרוף אדומות. “היי, את, לכי מפה עכשיו או שאני עושה אותך נכה.” ימימה הביטה לגברת עמוק בעיניים.
כעבור כמה שניות, ימימה החליקה על גחונה מהכיסא, ויצאה מבית-הקפה בזחילה. כשהייתה קטנה, אימה נהגה לומר לה שיש טיפוסים שעדיף לא להסתבך איתם.
אם גם אתם רוצים להיענות לאתגר הסיפור הקצרצר, אנא צרו איתנו קשר: