בשנים האחרונות, ניתן לראות כי ישנה עלייה בקרב כמות העדויות בדבר פגיעות מיניות. פרסומים אלה התבטאו בעיקר בין שני המינים: גברים ונשים. המודעות הינה בעיקר לנשים שעוברות פגיעה מינית מצד גברים, תוך מודעות למקרים מועטים בהם גברים עוברים פגיעה מינית מצד נשים. אולם לאחרונה, ניתן להבחין במצב מפתיע בו מתפרסמות עדויות על פגיעות מיניות המתרחשות בקרב הקהילה הגאה.
העדות הראשונה שפורסמה וגרמה למספר מועט של מתלוננים נוספים לחשוף את סיפורם, חושפת מתלונן שעבר פגיעה מינית לכאורה מצד העיתונאי גל אוחובסקי, שנחשב לדמות משמעותית בקהילה הגאה. לאחר פרסום העדות הראשונה, נוצר הד תקשורתי רחב היקף שכלל תגובות מבכירים וסלבריטאים המקושרים לקהילה הגאה, דיווחים רבים בדבר העדות באמצעי התקשורת השונים ויוזמות הקוראות ליצירת קמפיין “MeToo” בקרב הקהילה הגאה. בהמשך נודע כי ישנם מתלוננים נוספים אשר בוחרים להמשיך ולשתוק או שמא לחשוף את סיפורם באשר לדמות זו או בקשר לדמויות מוכרות אחרות בקהילה, כמו למשל אסי עזר.
סוגיה זו מעלה שאלות רבות בהקשר להתייחסות והטיפול הנדרשים על מנת למגר את התופעה. השאלה המרכזית בנוגע לכך היא האם העלייה במודעות הציבור ובפרסומי העדויות שמספרות על פגיעה מינית הינה מוצדקת או מוטעית?
האגודה לזכויות הלהט"ב, אשר פועלת לקידום מעמדה של קהילת הלהט"ב בישראל, מפעילה את קו הקשב. קו זה מהווה מקום לאוזן קשבת, מידע ותמיכה לחברי וחברות הקהילה ולבני משפחותיהם באשר לשיתוף או התייעצות בסוגיות הקשורות לחיים כלהט"ב, נטייה מינית וזהות מגדרית. האגודה מציינת כי מאז פרסום העדויות על פגיעות מיניות בקהילה, ניתן לראות עלייה של עשרות אחוזים בפניות לקו הקשב, אשר רובן נוגעות לדילמות באשר לפגיעה מינית שעברו.
הטענה המרכזית ביותר שאל לנו לשכוח היא בדבר שוויון הזכויות של המתלוננים והמתלוננות, ללא קשר לנטייתם המינית. התלונה עצמה מובעת בדרך כלל לאחר לבטים וייסורים פיזיים ונפשיים אשר מקשים על התפקוד היומיומי של המתלוננים. היא מביעה אומץ רב ורצון לשנות את תרבות האונס, לצד הפגיעות הרבות שהמתלוננים נאלצים לחוות. על אף קולות קיצוניים בחברה ובמגוון מדינות, תלונה זו הינה שווה לכלל האוכלוסייה, ללא קשר למין או נטייה מינית.
ככלל, עד לפני עשרים שנה נושא הפגיעות המיניות נדחק לשוליים. ניתן לראות זאת למשל בתרבות היומיומית שהייתה נהוגה אז והיום ואפשרה זאת, ללא חשיבות מספקת למושג הפוליטיקלי קורקט. אמנם כיום קיימת לכך חשיבות גדולה, אך הנושא שהוסתר במשך שנים ארוכות ועודנו נחשב לשולי בעיני רבים – הוא הפגיעות המיניות בקרב אוכלוסיית הלהט"ב. אם ברחבי העולם התפתחו לצד הרשתות החברתיות מושגים כגון "תרבות האונס" ו"קמפיין MeToo" שהדגישו את הפגיעה ואת מעמדן הפגיע של נשים בעיקר, לא ניתן היה לשמוע על כך בקהילת הלהט"ב.
יהיו שישאלו – למה שנשמע על דברים כאלה בקהילת הלהט"ב? קולות רבים מציינים את העובדה שהם חולקים את אותו המין, כך שהדיסטנס ואי הנעימות הולכים וקטנים. בנוסף מצעדי הגאווה והאירועים הססגוניים הרבים צועקים מסרים כגון "אהבה זו אהבה" ו"תהיו מי שאתם ואל תתנו לאף אחד לשנות אתכם" תוך הדגשת המיניות והפתיחות בקרב כלל האוכלוסייה. אך דווקא קולות אלה, עלולים להיות הטריגר הראשוני לעלייה בפגיעות המיניות.
אולם קיימת טענה מעניינת אשר משנה את החשיבה. מצד אחד, העלייה במודעות לפגיעות המיניות בקהילה הגאה יכולה להועיל רבות לציבור בכלל ולקהילה הגאה בפרט, על מנת למגר את התופעה הזו. אולם מצד שני, יש הטוענים כי פרסומים אלו מתמקדים ברובם ככולם במפורסמים ובאנשים בכירים מהקהילה הגאה, תוך מידור מוחלט של שאר הקהילה. אדם אשר אינו בעל אמצעים או יכולות כמו אדם מפורסם, ככל הנראה שתלונתו בנוגע לפגיעה לא תתקבל, והאדם עצמו לא יקבל תמיכה וגיבוי מספקים מגורמים רבים שאמורים לסייע בהתמודדות של אדם לאחר חוויה זו. המצב שנוצר כאן מביע אי שוויון בוהק וניצול מעמד לרעה של בכירים בקהילה. במילים אחרות, אם אתם.ן לא אסי עזר או רומי אברג'יל, תמשיכו להתמודד עם הפגיעה המינית גם לאחר שזו הסתיימה, לפחות במובן הפיזי.
אמנם העלייה במודעות לפגיעות המיניות בקהילה הגאה היא חשובה וצודקת לדעת רבים, בעיקר אלו שחוו זאת, אך ישנו ציבור רחב של אנשים שנפגע מכך רבות. הם חיים בינינו ואנו לא יודעים את זהותם האמיתית, אך הם חיים תחת אותו מושג: ארוניסט. המשמעות של מושג זה היא לאדם אשר נמצא כרגע בארון ולא יוצא ממנו, כלומר לא חושף את זהותו המינית בפני אחרים. אנשים אלו נפגעים מכך בשל העובדה שהנטייה המינית שלהם עלולה, לדעת רבים, לגרום להם להיות חשופים ואף פגיעים יותר לפגיעות מיניות מסוג זה. אנשים ספורים אף מציגים דעה קשה ובה הם מעדיפים שלא להיות חלק מהקהילה הגאה בשלב זה, על מנת לא להיפגע. סיטואציה זו היא קשה מאחר והמודעות לפגיעות המיניות פוגעת בתהליכי היציאה מהארון של אנשים רבים, כגון עיכוב היציאה במספר שנים ואף הישארות מתמשכת בארון ללא קשר זוגי או הולדת ילדים למעוניינים.ות בכך.
כתבה זו אכן העלתה טענות נוקשות, אך זה נעשה לטובת מטרה עליונה: מיגור תופעת הפגיעות המיניות ככלל, ובקהילה הגאה בפרט.
פנייתי מכאן היא לכלל הארגונים והעמותות אשר חרטו על דגלן את הדאגה והסיוע לקהילה הגאה ולמעמדה במדינת ישראל. בידיכן נמצא הכוח להגיע אל אנשים רבים, אלה המשתייכים לקהילה ואלו שמתכוונים לעשות זאת, ולסייע להם בהתמודדות היומיומית שהם עוברים. אל תתנו להם להישאר לבד במערכה, פעלו לצידם ולמען קיום זכויותיהם כלהט"ב בפרט וכבני אדם בכלל.
בנוסף, חשובה ההתייחסות לקהילה הגאה. אתם.ן עוברים ימים לא קלים ואף מאתגרים, הן בחשיפת מקרים שמעיבים על התדמית של הקהילה הגאה, והן בהתייחס לחלק כלשהו מהקהילה אשר עברו תקיפות מיניות ונשארו חסרי אונים. אני מאחל לכם.ן למצוא את הכוח לפנות ולהשפיע על מנת למגר את התופעה הזו במידת האפשר ובהתחשב בכלל הגורמים הבירוקרטיים והפרסומים הרבים כיום.
אסיים בסיטואציה לכלל הקוראים, ללא קשר לקהילה או זהות מינית כלשהי: חשבו על החבר/ה הכי טוב/ה שלכם, אשר חולק איתכם/ן את אותו המין. קיים ביניכם/ן קשר ארוך שנים והפכתם/ן לחברי נפש. אולם ביום בהיר אחד, ללא כל הכנה מוקדמת, החבר/ה מבצע/ת בכם/ן פגיעה מינית. מה תעשו מכאן?