טוב, אז באמת הרבה זמן לא כתבתי כי לא ממש מצאתי זמן לצפייה בקולנוע. אבל לאחר קריאת ביקורות רבות על הסרט "ליקריץ פיצה" התמלאתי השראה, שינסתי מכנסיי והלכתי לקולנוע ביום גשום, וכעת אגיש לכם את הביקורת שלי עליו.

שם: ליקריץ פיצה (Licorice Pizza)
במאי: פול תומאס אנדרסון
תאריך יציאה לאקרנים: 30.12.21
מקום הקרנה: יס פלאנט

כפי שציינתי בשורות הפתיחה, את הסרט "ליקריץ פיצה" הלכתי לראות לאחר תקופה ארוכה שלא צפיתי בסרטים בקולנוע, אבל באמת לא כל יום במאי אגדי כמו פול תומאס אנדרסון מוציא סרט חדש. לכן הרגשתי איזושהי חובה בתור חובב קולנוע לצאת לצפות בו על המסך הגדול, והביקורות המהללות רק חיזקו את ההרגשה.

הסרט מתרחש בשנת 1973 בלוס אנג'לס או יותר נכון בגבעות אנסינו, החלק הפרברי של העיר הגדולה. סצנת הפתיחה – עליה מתבססת כל עלילת הסרט – היא של יום צילומים לספר המחזור בתיכון בו לומד גארי ולנטיין (קופר הופמן) בן ה־15, אשר מחכה להצטלם כמו כל שאר חבריו לכיתה. מולו עוברת אלנה קיין (אלנה חיים) בת ה־25, עוזרת צלם שמחלקת מסרק לתיכוניסטים הממתינים. גארי מבחין באלנה והיא מוצאת חן בעיניו, אז הוא מחליט להזמין אותה לדייט על אף פער הגילאים. אלנה המשועשעת מהסיטואציה מנסה להתחמק מחיזוריו של גארי, אך לבסוף מגיעה לפגישה איתו. סצנת הפתיחה הזו בעצם מבססת את ליבת הסרט שהיא מערכת היחסים מורכבת שנרקמת בין אלנה לגארי, לא כזוגיות אלא כמרקם של חייהם המשתלבים זה בזו והחוויות אשר הם עוברים יחד.

כמו רוב סרטיו של פול תומאס אנדרסון, גם ליקריץ פיצה הוא בעל סגנון בימוי ייחודי אשר פורס בפני הצופה איזושהי תקופה מנקודת מבטם של הדמויות הראשיות. בניגוד לסרטים אחרים בהם אנחנו רגילים לצפות כיום, שמספרים סיפור אחד עם התחלה אמצע וסוף, סרטיו של פול תומאס אנדרסון מרגישים כמו קריאת ספר אשר כולל הרבה מאוד סיפורים המתלכדים לתקופה אחת עם אותן דמויות; איזשהו "זמן חיים" מסוים שסוחף אותך כצופה וגורם לך להרגיש כאילו גם אתה חי באותה התקופה ומכיר את הדמויות.

אם כבר נגעתי במאפייני התקופה אז אשמח להרחיב קצת על הפסקול המדהים: כחלק מהיותו סרט תקופתי, ליקריץ פיצה גם כולל פסקול המורכב משירים של The Doors , דיוויד בואי, פול מקארטני ועוד אמנים גדולים נוספים, ואני אישית מצאתי את עצמי מקשיב לפסקול גם לאחר מכן ומשחזר את הסצנות מהסרט בזיכרוני (הסצנה של Let me roll it משתלבת באופן מדהים  עם השיר).

ועכשיו לעיקר, זוהי הופעתם הקולנועית הראשונה של שני השחקנים הראשיים והם עושים אותה לא פחות ממדהימה. קופר הופמן הלא הוא בנו של פיליפ סימור הופמן ז"ל, שנחשב לאחד משחקניו הראשיים של פול תומאס אנדרסון והופיע בחמישה מתוך תשעת הסרטים שביים, אבל מעבר לעובדה שקופר הוא בנו הוא גם שחקן נפלא בעל כריזמה ונוכחות על המסך ומנעד רחב של רגשות שמועברים בצורה כה מדויקת לצופה, כשראיתי אותו על המסך הרגשתי כאילו מדובר בנער שמשחק כבר שנים רבות.

אלנה חיים, שתפקידה לפי דעתי מורכב יותר, עושה זאת בצורה טובה מאוד שעלולה לזכות אותה באוסקר. אלנה (הדמות) היא דמות מורכבת, כי היא בת 25 שלא כל כך מוצאת את מקומה ומסתובבת עם גארי וחבריו בני ה־15 ועובדת איתם. למרות שיש לה רגשות כלשהם כלפי גארי, היא יוצאת עם גברים מבוגרים ממנו וגם ממנה בהרבה והיא בעצמה תוהה האם זה מוזר שהיא מבלה את זמנה עם גארי במקום בחברת אנשים בגילה. המתח הזה בין הנערה שרק רוצה להנות לבין היותה אישה צעירה שמעוניינת לעסוק בנושאים רציניים כמו פוליטיקה, הוא מתח שהרבה מאיתנו חווים בגילאים הללו והיא משאירה אותו חי בזכות המשחק שלה לאורך כל הסרט.

בקיצור, ליקריץ פיצה הוא דרמת התבגרות תקופתית שעשויה בצורה מופתית ע"י במאי גאון ושחקנים מעולים, אז רוצו לצפות.

ציון סופי: 8.6