לפעמים אני שוכחת.
אז בבקשה תזכירו לי שאם אני רבה עם אחיותיי או הוריי זה לא שהמשפחה שלי מעצבנת, זה דבר טבעי שקורה לכולם.
תזכירו לי שאם אכלתי יותר מידי, זה לא הופך אותי לשמנה, עצומה או נערה שלא מסוגלת לעשות סטופ ולשלוט בעצמה.
תזכירו לי שאם יש ימים פחות טובים, זה לא הופך את החיים שלי לגרועים.
תזכירו לי שגם אם מישהו זרק לי הערה שפגעה בי, לא כדאי לשקוע, אלא לנסות לצמוח וללמוד.
תזכירו לי שאם רבתי עם חברה או שבאופן כללי אם באחת ממערכות היחסים שחשובות לי התקופה פחות טובה, זה לגיטימי, זה לא סוף העולם, אם חשוב לשני הצדדים הדבר יתוקן.
תזכירו לי שאם יש רגעים בהם אני מתנהגת לא כמו שאני מצפה מעצמי, חוזרת שוב על אותו דפוס התנהגות שהבטחתי לעצמי לא לחזור עליו אחרי עבודה קשה ומתישה, זה בסדר, אף אחד לא מושלם, גם לא אני.
תזכירו לי שאם נפלטה הערה חסרת טאקט מפי, לא נורא, אין צורך להתקע, ממשיכים הלאה, קורה לכולם.
תזכירו לי כשאני ביקורתית מידי כלפי עצמי, שמותר לטעות, מותר להיכשל, מותר ואף רצוי, הרי מזה לומדים ומתחשלים.
בקיצור, תנו לי חיבוק אם אני מחפשת תשומת לב, תנו לי מילה טובה שקצת עצוב או כואב.
תזכירו לי שאני בן אדם.
תזכירו לי שאני אנושית.
תזכירו לי שלי כמו לכולם יש את הצדדים הפחות טובים.
תזכירו לי שלעולם, בחיים, אף פעם, בשום שלב, בשום רגע ,אני לא אהיה מושלמת.
או שאני אזכיר לעצמי.