כתבות

השבוע המפחיד בירושלים

שחף לוי, מחזור ז'
05/04/2022

כשחשבתי על מה בדיוק לכתוב ואיך הכי כדאי לעשות את זה, אמרתי לעצמי שהכי כדאי זה להתחיל בלספר את התחושות האישיות שלי. השבוע הזה הוא ללא ספק השבוע בו הכי פחדתי ואני עוד פוחד להיות בו בירושלים. החל מתחילת השנה, רוב שגרת החיים שלי הועתקה לעיר, החל מלימודים ועבודה ועד להתנדבות במלגה בעמותה. ידעתי כבר למה בערך לצפות מבחינת החיים בעיר הגדולה ושזו עיר שהיא די טעונה אם כי ברוב הזמן המצב יחסית בסדר. אבל השבוע וחצי האחרונים שינו את כל התמונה.

הפיגוע הראשון ברביעי בבאר שבע שבו נרצחו ארבעה ישראלים בידי מחבל של דאעש, שבזמן הזה עשיתי את דרכי חזרה מירושלים לבית של ההורים. הפיגוע השני שאירע בחדרה ובו נרצחו שני ישראלים, קרה בזמן שישבנו אני וחבריי ללימודים בבר שכונתי ליד המכללה. הפיגוע השלישי שאירע בבני ברק וברמת גן ובו נרצחו חמישה ישראלים אירע בזמן שישבתי בבית קפה בעיר, ומרוב פחד פשוט נשארתי לשבת שם במשך ארבע שעות. אני מודע לכך שהאופן שבו אני מספר על סיטואציה בשגרת החיים שלי שאירעה בזמן פיגוע רצחני יכולה להיות מטרידה ואף מעצבנת. אבל בתכלס, זה מה שקורה לכולנו. אין אדם שמוכן לכך שבזמן כלשהו ביום הוא יהיה מעורב בפיגוע. זה תמיד יקרה לנו בהפתעה גמורה וברוב הפעמים בלי יכולת רבה להגן על עצמנו.

בשבוע הזה, שאני שומע קולות רבים שמטילים ספק ביכולת האזרחים להגן על עצמם, באשר להרתעה שהתפוגגה וברצון להחזיר את השקט והביטחון לרחובות, עולה גם הפן הפוליטי. במקום להתאבל על הנרצחים ולהתמקד בהחלמתם המהירה של הפצועים, יש כאלה שעדיין עסוקים בלמצוא את האשמים במערכת הפוליטית ולהוות קרקע פורייה לוויכוחים האלו, למרות שזה הזמן הכי לא מתאים לכך. כל חברי הכנסת אשמים, כן אמרתי את זה. אם אנחנו מגיעים למצב שבו אחד־עשר ישראלים נרצחים בפחות משבוע, איך הכנסת והממשלה ממשיכות לאפשר למצב כזה לקרות? למה לא לבצע פעולות חותכות ומהירות כדי למנוע פיגועים נוספים שקורים בהפרשי זמן קצרים? כנראה לא נוח לחברי הכנסת שלנו, שמקבלים משכורת מהמיסים שלנו, לדאוג לאזרחים בזמן הפגרה.

כשאני כותב את הדברים האלה עולה לי שאלה אחת חשובה: האם להמשיך בשגרת החיים כרגיל? כך או כך, באופן אישי הלוז שלי להמשך השבוע דורש ממני לצאת מהבית, והוא קורה בירושלים ובמרכז הארץ. אך באופן כללי, ניתן לשמוע על המחלוקת בנוגע לאמירה לפיה ״צריך להמשיך הכל כרגיל, אסור להישבר ולהפסיק הכל, אלא להמשיך כדי להראות שאנחנו חזקים״. זוהי כאמור מחלוקת יומיומית שאני מניח שכולנו חווים במידה מסוימת. לא אצליח למצוא תשובה החלטית וישירה לשאלה הזו. כל שנותר לי הוא להשתתף בצערן של המשפחות השכולות, לאחל החלמה מהירה לפצועים ולקוות ביחד עם כולם לחזרת הביטחון והשקט לרחובות ולשגרת החיים הנורמלית שלנו.

 

ואם נבראו שווים, מה אז?

בוגר מחזור ה' עמרי גולדשטיין דן במספר השקפות על שוויון וטבע האדם, ומביע את התנגדותו לתזת ההשקפות הגדורות/לא גדורות של הכלכלן תומס סואל

הצעת חוק או סערה בכוס תה

בוגר מחזור ה' עמרי גולדשטיין משלב כוחות עם אלבר קאמי ועם חז"ל, וביחד מפרקים את הצעת חוק עונש מוות למחבלים.

גמולה מבעלה, אך לא מִמֵסַפרה

בוגר מחזור ה', עמרי גולדשטיין, מפרש מחדש את סיפורו של ש"י עגנון "עידו ועינם".

מודי בר־און – האיש ששינה את איך שעושים טלויזיה

בוגר מחזור ה', עמרי גולדשטיין כותב על איש הטלוויזיה והתרבות מודי בר־און שהלך לעולמו

רגש דתי

בוגר מחזור ה' עמרי גולדשטיין בטקסט אישי על הרגש הדתי

אתגר הסיפור הקצרצר – ווריאציה של זמן ומקום

מנהלת תחום ירושלים שלנו, גלי כוכבי, לא יכלה להתאפק ונענתה לאתגר הסיפור הקצרצר פעם נוספת. לפנינו ווריאציה של זמן ומקום.

אתגר הסיפור הקצרצר – יורם וימימה

בוגר מחזור י', איתי על פיט, נענה לאתגר הסיפור הקצרצר, והנה הוא מגיש לנו שתי וריאציות יצירתיות ומהנות להפליא.

הגיבור שהיה

בוגר מחזור ו' מתן שטיינר מגיש שני פרקים ראשונים מתוך סיפור קצר מעורר מחשבה שפרקיו הבאים וסופו יוגשו בהמשך.

החירות להיות יהודי

בוגר מחזור ה' תומר בן־טל, שמדריך בימים אלה במכינה בקרית יובל, כותב לכבוד פסח על המשמעות של להיות יהודי, להיות חופשי.

מציאות מקבילה: חג הפסח בקהילת "ביתא ישראל" כראי ליהדותם

בוגר מחזור ו' גל מנשה במאמר אשר בוחן את מנהגי חג הפסח בקהילת "ביתא ישראל" הייחודית.

גלילה למעלה