כתבות

אור בצל – יהושע בצילו של משה

עמרי גולדשטיין
09/07/2020

תחילת הדרך – נעליים במידות טובות

א וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה–עֶבֶד יְהוָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר.
ב מֹשֶׁה עַבְדִּי, מֵת; וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

רש“י מפרש: "משה עבדי מת" – ואילו היה קיים בו הייתי חפץ.
ספר יהושע נפתח במינויו של יהושע למנהיג של עם ישראל. בעת מינויו, מדגיש אלוהים כי יהושע לא נועד להנהיג את העם, הבחירה בו כמנהיג היא בגדר ברירת מחדל. אך כזכור, אלוהים העניש את משה על פרשת מי המריבה וההכאה בסלע. לפיכך, אפילו אם היה משה בחיים בעת ההיא, היה נדרש מנהיג שיכניס את העם לארץ המובטחת.
בפרשת פנחס, לקראת סוף ספר במדבר, משה מבקש מאלוהים יורש. אלוהים מצביע על יהושע ומסביר את הבחירה כך:

כז,יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן–אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו.

”אשר רוח בו“. זהו ההסבר. ומה הכוונה?
טבעי היה אם אלוהים היה ממנה איש צבא כיורשו של משה, שכן צפויות לעם מספר מלחמות כיבוש בכניסתו אל הארץ המובטחת. ואכן, יהושע הוא אישר צבא מנוסה. האזכור הראשון של יהושע בתנ“ך נמצא אי שם בספר שמות. עם ישראל עומד בפני מלחמה נגד עמלק ומשה מצווה על יהושע לארגן צבא ולפקד עליו בקרב.

שמותיזט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי.

אך לא היותו של יהושע איש צבא מנוסה היא הסיבה שבוחר בו אלוהים לרשת את משה. ”אשר רוח בו“ היא הסיבה. משה היה נאמן לאלוהים ומשם בא כוחו. אלוהים היה עם משה לאורך כל הדרך. עכשיו כשמשה מפנה את מקומו, אלוהים מעוניין באדם שימשיך את דרכו, שיכנס לתוך המשבצת של העבד הנאמן שמקבל את התמיכה המוחלטת כגמול. יורש שיכנס באופן מושלם למערכת היחסים שבין אלוהים למנהיג העם. יהושע הוא הבחירה המושלמת כי הוא אישר אשר רוח בו.

אחת המטרות שלי במאמר זה תיהיה להציג את פועלו של יהושע בצילו של משה. רק כדי להבין כמה הצל כבד נשים לב לנתון מעניין: בפרק א‘ בספר יהושע, הספר שמספר על פועלו של יהושע, מוזכר יהושע עצמו 4 פעמים בלבד, בעוד משה שכבר אינו בן החיים, מוזכר 11 פעמים.

מעבר הירדן וכיבוש הארץ – משה, אתה כאן?

בספר יהושע מתוארים כמה אירועים שקשה שלא לשים לב לדמיון הרב בינם לבין אירועים אשר קרו בתקופת הנהגתו של משה. ונהנה כמה מהם:

  • שליחת המרגלים ליריחו אל מול שליחת המרגלים הארץ המובטחת: יהושעבא וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ;
  • קריעת הירדן אל מול קריעת ים סוף: יהושעג טז וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד, הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן, וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח, תַּמּוּ נִכְרָתוּ; וְהָעָם עָבְרוּ, נֶגֶד יְרִיחוֹ.  יז וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית-יְהוָה בֶּחָרָבָה, בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן–הָכֵן; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עֹבְרִים בֶּחָרָבָה, עַד אֲשֶׁר-תַּמּוּ כָּל-הַגּוֹי, לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן.
  • כיבוש העי בעזרת אחיזת הכידון מופנה אל העיר אל מול מלחמת משה בעמלק והנצחון בעזרת אחיזת המטה מעל ראשו: יהושעחיח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר-בְּיָדְךָ אֶל-הָעַי–כִּי בְיָדְךָ, אֶתְּנֶנָּה; וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר-בְּיָדוֹ, אֶל-הָעִיר. כו וִיהוֹשֻׁעַ לֹא-הֵשִׁיב יָדוֹ, אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן, עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים, אֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הָעָי.

האירועים הנ“ל מובאים בכדי להדגיש את הדמיון הרב בין דמותו של יהושע לזאת של משה. ההצלחות הגדולות של יהושע בהנהגת הכניסה לארץ וכיבושה מושגות תחת צילן הכבד של הצלחותיו של משה בסיפור יציאת מצרים והמסע במדבר. אך אל לנו לחשוב כי הצלחותיו של יהושע פחותות ערך בהשוואה לאלו של משה. יהושע הוא מנהיג ענק. דרגתו הרוחנית ויכולות המנהיגות שלו הן אדירות ולא נופלות משל משה.

דמותו של יהושע – מנהיג דגול ואיש רוח ממעלה ראשונה

יהושע מקבל את תפקיד המנהיג בדיוק בסוף מסע נדודיהם של בני ישראל במדבר. ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר תחת הנהגתו של משה הדגול, וכעת הגיע רגע האמת, הכניסה לארץ המובטחת וכיבושה. יהושע מקבל תפקיד משמעותי ביותר בתולדות עם ישראל, כיבוש הארץ.

בקריאה ראשונית של הטקסט המקראי, מצאתי את דמותו של יהושע כדמות מנהיג דגול שהצלחתו הכבירה שמה אותו בעיני בשורה אחת עם משה, שכאמור מצל עליו. אמנם זו היא דעתי בלבד. הפרשנויות השונות נוטות לכאן ולכאן בהתייחס לשאלת טיבו של יהושע ומידת הצלחתו. תחילה אציג את דעתי האישית:

כאמור, יהושע מקבל את ההנהגה ברגע קריטי, אולי אף ניתן לומר כי אלוהים ”מעניש“ את משה ומונע ממנו את הכניסה לארץ המובטחת בכדי למנוע ממנו מבוכה שעלולה להיווצר כתוצאה מכשלון במשימת כיבוש הארץ. משה אינו איש מלחמה ויתרה מזאת, אם שואלים אותי הוא מנהיג מעט חלש בכל הנוגע להתנהלות היום יומית. מדוע אני מלכלך כך על משה אתם שואלים?
בקריאת סיפור המסע במדבר נוכחתי לגלות כי בכל פעם שמשה נתקל בבעיה, משבר, או כבדרך כלל, בתלונות מהעם, הוא ”נופל על פניו“. בין אם הכוונה היא לגלגול עיניים של ייאוש או לתסכול המתבטא בדיכאון עמוק, בכל פעם שמשה נופל על פניו הוא פונה לאלוהים בבקשה לעזרה. אני מדמה זאת לבוס גדול (אלוהים) ובוס קטן תחתיו (משה). בכל פעם שהבוס הקטן נתקל בבעיה הוא ישר פונה לבוס הגדול שיסדר את העניין. האם זה הבוס הקטן שאלוהים מחפש? יש שיאמרו שכן, נגיע לזה מיד. אני טוען שלא. ולעומת זאת, יהושע הוא בוס קטן עצמאי יותר, הוא יודע לדבר עם העם ולפתור את הבעיות. הוא אקטיבי יותר בכל הנוגע לתקשורת בין אישית (אולי זה קשור לעובדה שבניגוד למשה הוא אינו מגמגם). דוגמא לכך ניתן למצוא בפנייתו של יהושע לשניים וחצי השבטים שלהם הבטיח משה נחלות בעבר הירדן המזרחי:

יב וְלָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי, שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה–אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, לֵאמֹר.  יג זָכוֹר, אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, לֵאמֹר:  יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם, וְנָתַן לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת.  יד נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם, וּמִקְנֵיכֶם, יֵשְׁבוּ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם, כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַעֲזַרְתֶּם, אוֹתָם.  טו עַד אֲשֶׁר-יָנִיחַ יְהוָה לַאֲחֵיכֶם, כָּכֶם, וְיָרְשׁוּ גַם-הֵמָּה, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם; וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם, וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ.

יהושע לא מחכה שיצוצו בעיות, הוא מקדים תרופה למכה. הוא פרואקטיבי. הוא יוזם שיח סביב ההבטחה לשניים וחצי השבטים ושם את הסיפור מאחוריו. הם כמובן עונים כי יעמדו בהבטחתם והכל יהיה בדיוק לפי התכנית.

סיבה נוספת להערכה הגדולה שאני מביע כלפי יהושע היא היעוד. משה הוא אדם שכל יעודו הוא הנהגת העם, הוא נבחר לכך עם היוולדו. לעומתו, יהושע קנה לעצמו את התפקיד במאמץ ובעבודה קשה וטובה. הוא עבד במשך שנים כשמרת באוהל מועד ובכך הביא עצמו למדרגה רוחנית גבוהה אשר הרשימה את אלוהים ואת משה גם יחד, ולכן נבחר לתפקיד המנהיג, כאמור, ”אשר רוח בו“.
ולסיכום המחמאות ליהושע, ורגע לפני שנעבור לכתב התביעה, אני רוצה לציין לטובה את יכולת האלתור ואת האנושיות של יהושע (שמיד נגלה כי אולי היא דווקא היתה בעוכריו). יהושע מצווה על ידי אלוהים לעשות מלחמת חורמה בכל העמים היושבים בארץ. משמעות הדבר היא שעליו להשמיד את עמי הארץ עד אחרון בני האדם ועד אחרון בעלי החיים שברשותם, דבר לא אמור להשאר. אך בפועל הוא לא עושה זאת.

יז וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ, לַיהוָה:  רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה, הִיא וְכָל-אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת–כִּי הֶחְבְּאַתָה, אֶת-הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ.

הצבא של יהושע כובש את יריחו עד חורמה. למעט אישה אחת וכל ביתה, רחב הזונה. את רחב הזונה כולם מכירים. האישה שהצילה את המרגלים ששלח יהושע ליריחו בתמורה להבטחה כי היא וכל אשר לה יינצלו. וכך היה. יהושע כובש את העיר ומשמיד הכל למעט את רחב ואת ביתה. לאחר מכן הוא גם לוקח אותה לאישה. אני לומד מהסיפור הזה כי יהושע הוא איש של כבוד. ראשית כל, הוא (או בעצם מרגליו) הבטיח לרחב כי תינצל. הוא עומד במילה שלו. שנית, הוא חס על חייה, כמה רגישות ואנושיות מצד מנהיג כל כך אדוק שנצטווה על ידי אלוהיו להשמיד את כל העיר. הוא ממרה את פיו של אלוהים בשביל לחוס על חייה של אישה די מסכנה שבסך הכל עזרה לו ולשליחיו. גם כבוד, גם אנושיות וגם גמישות ויכולת אילתור. אם אני אלוהים, זה הבוס שביקרו אני חפץ.

אך אני לא אלוהים ואני אף לא המפרש הקלאסי של המקרא. המפרשים הקלאסיים, חז“ל (ופרשנים נוספים), חושבים אחרת לגמרי ממני. דווקא בגלל כל מה שציינתי, הם מביעים מעט סלידה מיהושע. בעיניהם יהושע הוא רק ברירת מחדל בהעדרו של משה והוא אף לא עושה את התפקיד כראוי. ראשית הוא לא מקיים את מצוות האל כראוי. הוא מאלתר וחס על חייה של רחב הזונה בניגוד להנחיות. זהו חטא גדול, ולראיה, הוא נושא אותה לאישה ונולדות להם רק בנות (דבר שבאותה תקופה נחשב כמעיד על אדם חוטא). שנית, מלכתחילה כל סיפור המרגלים מעיד על כשל. מדוע יהושע שולח מרגלים? מה התכלית? מה המשימה של אותם מרגלים? נראה כי יהושע שולח את המרגלים רק בגלל שמשה עשה זאת לפניו. ולראיה, המרגלים לא מביאים שום הישג מבצעי בשובם למחנה, נהפוך הוא, יהושע נאלץ לפעול בניגוד לצו מלחמת החורמה בגלל כשלונם. ולבסוף, האמנם יהשוע הצליח בכיבושיו? הארץ היתה מלאה באוייבים והיתה אמורה להתרוקן מהם לחלוטין. הארץ היתה אמורה כולה להיות בשליטה מוחלטת של עם ישראל. אך בפועל, ומפני שיהושע לא מקיים את צו מלחמת החורמה, נשארים בארץ מספר אוייבים שבעתיד יעשו לעם ישראל צרות צרורות.

אז אור בצל או חושך מוחלט? לא ברור, אך למרות הספק אני עדיין סבור כי יהושע הוא דוגמא מושלמת לאור בצל, אדם דגול אשר צילו של אדם דגול באותה מידה פחות או יותר משכיח אותו לחלוטין.

אור בצל בתקופתנו

דוד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון, כיהן בתפקיד במשך חמש שנים רצופות, פרש לתקופה של כמעט שנתיים בהן כיהן משה שרת כראש ממשלה, ואז חזר לתקופה בת יותר משבע שנים. אין ספק כי דוד בן גוריון היה מנהיג דגול. אך מה בנוגע למשה שרת? האם היה כה עלוב כראש ממשלה ועל כן מורשתו די נשכחת? או שאולי גם הוא כמו יהושע, הינו אור בצל. מנהיג טוב אשר השיג את מעמדו בזכות עבודה קשה וטובה, אך לא הצליח להכנס לספרי ההיסטוריה רק בגלל הצל הגדול שהטיל עליו בן גוריון אשר כיהן לפניו ואחריו.

ומה בנוגע לונוס וויליאמס, הטניסאית האמריקאית? שבע זכיות בטורנירי גראנד סלאם (הטורנירים המכובדים ביותר בעולם הטניס). זהו הישג מרשים במיוחד. אור גדול. אבל האור הזה נשכח לגמרי בצילן של עשרים ושלוש זכיותיה של סרינה וויליאמס, האחות הקטנה. בעוד את סרינה וויליאמס כל אוהד טניס ואף כל אוהד ספורט יזכור עד סוף חייו, את אחותה ונוס יזכרו, אם בכלל, רק כאחות הפחות מוצלחת.

החיים כאור בצל הם חיים של סבל. אדם עובד קשה, מגיע להישגים גדולים, כובש פסגות, אך לבסוף הוא מרים את ראשו ורואה אדם אחר עומד על פסגת הר גבוהה יותר ומצל על פסגתו שלו. ממש כמו יהושע, שהרים את ראשו בגאווה על כיבוש הארץ המובטחת ובדמיונו ראה את משה עומד על הר סיני ומטיל צל כבד על כל מפעל חייו האדיר.

מחשבות מילניאליות – לעשות כלום

אני כותב בתוך פרק זמן נדיר בחיים המילניאלים. אני בוגר טרי ממחזור י' של המכינה …

אור בצל – יהושע בצילו של משה

תחילת הדרך – נעליים במידות טובות א וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה–עֶבֶד יְהוָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ …

גלילה למעלה